יום שבת, 24 בפברואר 2024
היזהרו מתורות שווא המתפשטות בעולם
הודעה ממלאך ואדונינו ישוע לוולנטינה פפאגנה בסידני, אוסטרליה בתאריך 16 בפברואר 2024
מוקדם בבוקר, בזמן שהתפללתי את התפילה "המלכת השמיים", המלאך הופיע ואמר לי, “בואי איתי.”
לפתע, המלאך ואני מצאנו את עצמנו בגן יפהפה, כולו ירוק ורענן כל כך שאפשר היה לנשום רעננות טהורה. זה היה מאוד יפה, עם זנים רבים של שיחים ושרכים.
כשהגענו, ראינו את אדונינו ישוע מדבר לקבוצת קדושים. שמתי לב שהוא לא שמח, מכיוון שהייתה לו הבעה עצובה מאוד על פניו. לאחר מכן הוא עזב את האזור והתבודד בין הצמחייה. הוא התיישב על כיסא כשהוא משפיל מעט את ראשו וכפות ידיו פונות כלפי מעלה בתפילה. הוא רצה להיות לבדו.
המלאך אמר, “את חייבת ללכת לשם ולנחם אותו. תראי כמה שהוא עצוב בגלל העולם שדוחה אותו וחטאים רבים.”
ברגע זה התקרבתי לאדונינו. לא רציתי להתערב בזמן שהוא מתפלל ונח.
השתחוויתי לפניו ואמרתי, “כבוד לך, אדוני ישוע שלי.”
כשעשיתי זאת, הפרעתי מעט לאדונינו ממחשבותיו העמוקות.
שאלתי, "אדון, למה אתה כל כך עצוב?"
הוא לא ענה.
לאחר מכן אמרתי לו, “יש קבוצה גדולה של ילדים ואמהות שמחכים לברכתך.”
הוא הרים את מבטו כאילו הפחדתי אותו ואמר, "אה כן, כן, אני אעשה זאת בשבילך."
יכולתי לראות את הקבוצה הגדולה מחכה בצד. הרגשתי שהקבוצה הזו עדיין חיה על פני הארץ.
אחרי שאדונינו בירך אותם, הוא הפך קצת יותר שמח.
שנינו הסתכלנו על הילדים כשאמר, “ראי את הילדים האלה, כשיהפכו למבוגרים ויתבגרו, חלק יהיו טובים וחלק לא.”
"וולנטינה, ילדתי, אני צמא. תני לי כוס מים."
המלאך הפנה אותי לגת קטנה שבה היה מי מעיין. מלאתי כוס במים הצלולים האלה ונתתי אותו לאדונינו.
אדונינו לקח את הכוס מים והלך לפינה אחרת של הגן כדי לשבת. הוא עדיין היה מאוד עצוב.
לאחר מכן המלאך התחיל לספר לי, “יש נזירה שמסתובבת ממקום למקום ומספרת לאנשים כמה היא חשובה וטוענת שהיא נשלחה מהוותיקן. היא חושבת שהיא מאוד חשובה, מפזרת כל מיני תורות שונות.”
בזמן שהמלאך ואני דיברנו על הנזירה הזאת, לפתע היא הופיעה מולנו. השיער שלה היה אפור אסוף לאחור, ושמתי לב שהיא לא לבשה את מדי הנזירות הרגילים. היא הייתה כל כך שמחה כשחיבקה בידיה דלי מתכת גדול מלא בתותים.
המלאך ואני עמדנו בצד, צופים במה שהנזירה הזאת עומדת לעשות. בגבן אחד לשני, אדונינו ישב גבוה והסתכל לכיוון אחד בעוד הנזירה ישבה נמוך יותר מאדונינו במרחק קצר ממנו, והסתכלה בכיוון ההפוך.
עם כל הגאווה הזאת, אמרה הנזירה לאדונינו, “תראה איזה פרי טוב הפקתי!”
מהתצפית שלי ראיתי שרוב הפירות היו רקובים. אמרתי למלאך, "לדעתי הם נראים מקולקלים ולא טובים."
הנזירה המשיכה אז בידה לחפש בין הפרי הרקוב כדי למצוא תות אחד שהיה לא כל כך גרוע לתת לאדונינו. היא מצאה אותו, הרימה אותו וסבבה את הגוף שלה בניסיון להכניס את הפרי לכוס המים של אדונינו. אדונינו לא זז—הוא לא הכיר בה והתעלם מהמנחה שלה. הוא לא הושיט לו כוס, ולא הצליחה להגיע אליו.
כשגילתה שהיא לא יכולה להגיע לכוס של אדונינו, הנזירה דחפה את הפרי המקולקל לתוך פיה וצרכה אותו.
היא הייתה מלאת יהירות—מחזיקה בגאווה ובחוזקה את הפרי הרקוב שלה. היא חזרה שוב ושוב שהיא מהוותיקן.
מחייכת וממשיכה להתפאר, אמרה, “עשיתי טוב שבאת לכאן מהוותיקן. אני גדולה שם מאוד חשובה.”
המלאך אמר, "אדונינו רוצה לחשוף לך את כל זה כדי שתוכל לראות מה נכון ומה לא נכון."